״שָׂרָף (Resin) הוא חומר סמיך ודביק שיכול להיות טבעי או סינתטי. הוא מתקשה עם הזמן ומשמש בתחומים שונים כגון אמנות, מלאכה, בנייה ותעשייה. שרף סינתטי מיוצר במעבדה ומשמש בייצור פלסטיק, תכשיטים וציפויים עמידים.״
זה התחיל במיטת הקורונה. אני זוכרת את עצמי, שוכבת חולה במיטה עם קורונה, גוללת בעלי אקספרס וקונה תבניות ל-Resin. אמרתי לעצמי – ״אם אשרוד את זה, זה יהיה פרויקט כיפי״.
אחרי שהחלמתי, קניתי את החומר עצמו מחנות הובי בסנטר. הוא מגיע בשתי פחיות – חומר הבסיס והמייבש, שמערבבים ביחס של 1:1.
התחלתי לעבוד איתו מיד אחרי החתונה. ייבשתי את זר הכלה שלי ואת הזר שקיבלתי מתנה מהעבודה, ואז התחלתי לחשוב איך אפשר לשלב את הפרחים בתוך ה-Resin. זה היה חומר חדש ובלתי מוכר, אז ניגשתי אליו בזהירות. כפפות, מסכה (כדי לא לשאוף אדים), ומנות קטנטנות – כמויות מדודות בכוסיות קטנות של סירופ תרופה.
כדי לא לבזבז חומר יקר, בדקתי מראש את נפח התבניות עם מים – שפכתי 10cc, 20cc, ספרתי כמה צריך כדי למלא כל תבנית, ורק אז עברתי לחומר האמיתי. ערבבתי עם מקל עץ (כמו של ארטיק), ניסיתי לא להכניס לחומר בועות, חיכיתי כמה דקות ואז יצקתי בזהירות לתבנית. סידרתי את הפרחים בפנים – אבל לפעמים הם פשוט לא רצו להסתדר.
ואז הגיע השלב הכי קשה – ההמתנה. השרף מתייבש לאט. זה יכול לקחת ימים. קרה לי שניסיתי לחלץ יצירה מוקדם מדי ונשארו עליה טביעות האצבע שלי… וזה ממש לא מחמיא.
מאוחר יותר קניתי גם תבניות ענקיות ואפילו הכנתי בהן סידורי פרחים מהזר שלי. אבל אז… קיבלתי רגליים קרות. הן עדיין מחכות שאעשה איתן משהו. בינתיים, שאריות ה-Resin שלי כבר לא שמישות – נוצרו בהן נקודות לבנות.
אולי יום אחד אזמין עוד Batch ואחזור לזה. זה עדיין אחד החומרים הכי מגניבים שהתעסקתי איתם.